<h1>הגהות שערי דורא סימנים ל"ג—ל"ד</h1>
<h2>דף צג:</h2>
קיימ"ל א)אם מלגו תרנגולין יחד ב)בכלי שני ונמצא שם אחד מהן נבילה ג)שהכשירות מותרות משום דכלי שני אינו מבשל ד)כדתנן (פרק כירה דף מ"ב) האילפס והקדירה שהעבירן מרותחין לא יתן לתוכן תבלין אבל נותן הוא לתוך הקערה ועוד דאי כלי שני מבשל אפי' אם כשרים נמלגו לבדן ליתסרו דנתבשלו בדמן אלא ודאי לא מבשל ולא יהיב בהו טעמא שאין קבלת טעם אלא ע"י בישול ולא חיישינן דילמא פולטת הנבילה שמנונית ודם ובלעו הכשרים דא"כ אפי' כי נמלגו הכשרים לבדן ליחוש ואפי' כשרה אחת לבדה ליחוש דלמא פליט והדר בלע אלא ודאי לא פליט וכיון דלא פליט א"כ אפי' הכלי שמלגו בתוכו כשר ה)ואעפ"כ נהגו העולם דלא מדיחין קערות באותן המים שמלגו בהן תרנגולת מפני הדם והשמנונית אע"ג שרגילין לשטוף בית הצואר ובית השחיטה מן הדם אמנם אם לא שטפו והדיחו בית השחיטה ולא הדביקו בית הצואר שלא יכנסו המים לתוך העוף בדיעבד שרי דכלי שני אינו מבשל. ואם לא נטלו ו)גידי הצואר כמו שרגילין בדיעבד שרי דהא נחתכו הוורידין בשעת שחיטה. ואינו אלא משום דם וכבר יצא ע"י שחיטה. [שערי דורא הלכ' כ"ר וכ"ש ועירוי סימנים ל"ג—ל"ד]. א)0(ד"ק) הגה במרדכי פרק כירה סי' ש"ז מלגו תרנגולת כשרה וטריפה יחד אסור [פי' הכל בין הכלים בין התרנגולת] ואינו חושש על מש"כ הר"י [מדורא] שכ' ועוד דאי כלי שני מבשל אפי' כי נמלגו כשרות לבדן ליתסרו כו' כי ס"ל דטעם ודם של אותה תרנגולת עצמה אוסרת יותר מטעם של אחר וכן אנו נוהגין ולפי מרדכי זה קשה לי א"כ אם הודחו קערות חולבות עם של בשר ליתסרו [אלא] כמש"כ במרדכי פרק בתרא דע"ז תתנ"ח בשם ר"י דס"ת [צ"ל דס' המצות] כמו השערים דכשרים מותרים ועיי"ש עכ"ל. מעשה בא לפני רבי שעירו מים רותחין על תרנגולת ונתערבה באחרות והורה דעירוי אינו מבשל אלא כ"ק. וכיון שאין בה איסור אלא הקליפה והאיסור בפ"ע אין דרכו למנות ולא ראוי להתכבד לפני אורחים קולפין אחד מהם וזורקין והשאר מותר דחיישינן שמא יאכל אחד את כולן אבל לשני בני אדם מותרין עכ"ל ת' מיימוני השייך להמ"א סי' י"א. תרנגולת שנמלגה בקערה חולבת אפי' היא בת יומא הכלי והתרנגולת מותרים דכ"ש אינו מבשל ודוקא כשעירו המים תחלה אבל אם עירה המים על התרנגולת אסורה אם הנוצה למעלה. אבל אם ראשי הנוצה למטה מגינים כדי קליפה ונהגו העולם שלא להחזיר תרנגולת למי מליגה לאחר שהוציאה לחוץ דשמא כ"ש מבשל קצת ואוסר כ"ק ובפעם ראשונה לא הי' קפידא כי היו הנוצות [שהיו בה עדיין] מגינות אבל לאחר שנמלגה כבר נפלו קצת מן הנוצות אמנם אם בדיעבד החזירן למי מליגה מותרת כן מצאתי בשם מהר"ם בהגהות מרדכי פגה"נ סי' תשמ"ה [ותשב"ץ סי' של"ג]. ב)0מהרי"ח (בהגהת אשר"י פרק כירה סי' ט"ז) פסק דכלי שני מבליע בכלי חרס לפיכך יראה דיש לדקדק כשמדיחין קערות (וקדירות) יחד ולפעמים נמצאת אחת של חלב תוך אחרות של בשר או איפכא. ואיזה שהיא מלוכלכת בשיורי מאכל אוסרת האחרות אפי' בכ"ש שהיס"ב. אבל אם הם נקיות כולן אין לחוש דנהי נמי דכ"ש מבליע בכ"ח מ"מ אינו מפליט ממנו וק"ל וכמדומה לי שלא ראיתי מורי הוראה מדקדקין בכך מהרא"י ז"ל. [העתק מליקוטים שבסוף ש"ד. כתב בסה"ת כשמולגין התרנגולת אין מערין עליהם מים רותחין מכ"ר אלא ימלוג בכלי שני. ואם שגג ועירה עלי' רותחין מכ"ר אין אסור אלא כ"ק כו' וצריך לקלוף העור ולא יותר [א"ה מכאן נלמוד כמה שיעור קליפה כדי שינטל העור בבת אחת ד"ל סוף שער ג' בשם סמ"ג וי"ד אצל קליפה זכרו עור ע"ש] והיי"ד כשהגביה התרנגולת ורגלי' למעלה דנכנסים המים בין הנוצה ואוסר כ"ק אבל אם ראש התרנגולת למעלה דא"כ הנוצה שוכבת למטה המבדלת בין המים לבשר ומגינה כנגד הרותחין יותר מכ"ק מותר תשובה בהגה"מ]. הלכך אם עירו מים רותחין מכלי ראשון על תרנגולת קודם שנמלחה אוסר בה כ"ק שנתבשל בה דמה. אמנם אם הנוצה שוכבת באותו ענין בשעת עירוי שהנוצה מהלכת למטה מותרות לגמרי לפי שהנוצה מפסיק בין המים לבשר יותר מקליפה. ולכתחלה אין למלוג כ"א בכלי שני סמ"ג לאוין ס"ה הלכ' שבת [ומקורו מסה"ת סי' רל"ד]. מש"כ בסמ"ג דאין למלוג תרנגולת כ"א בכ"ש לא ראיתי בגבולינו שיהא מולגים תרנגולת אפי' בכ"ש ויכול להיות (ס"א ואפשר) דלא משום חשש איסור נמנעים דאין איסור בדבר בכשרות כולן לכ"ע מהרא"י ז"ל. הכי איתא בפרק כירה ש"מ כ"ש אינו מבשל מקשים בתוס' מ"ש כ"ש מכ"ר אי היס"ב אפי' כ"ש נמי מבשל ואי אין היס"ב אפי' כ"ר נמי לא מבשל וי"ל דכ"ר לפי שעומד אצל האור דופנותיה חמין מאוד ומחזיק חומו זמן ארוך ולכך נתנו שיעור דכ"ז שהיס"ב אסור. אבל כ"ש אע"ג דהיס"ב מותר שאין דופנותיה חמין כ"כ והולך ומתקרר עכ"ל. [ד"ק. וז"ל הרא"ש שם ה"ד יס"ב כל שכריסו של קטן (י"ג תינוק) נכוית מהן]. ג)0שהכשירות מותרות ובמרדכי כתב בשם ראבי"ה דאסור ונ"ל דלא קיי"ל הכי אלא כמ"ש בסמ"ג בשם ר"י הלכה למעשה ומסקנת התוס' וסה"ת (בהגהות הקודמת) דאינו אסור אלא בכ"ר ולא בכ"ש. והכי נהוג כי סברותיהם נכוחות למבין מהרא"י ז"ל. ד)0בפרק כירה מ"ב תנן ר' יהודה אומר לכל כ"ר הוא נותן חוץ מדבר שיש בו חמץ וציר שהן חריפין ומבשלין את התבלין ופרש"י ציר היינו הנוטף מן הדגים שכובשין אותן במכבש. ה)0ואעפי"כ נהגו העולם דלא מדיחין קערות כו' או במים אשר הוגעלו בהן שום דבר איסור אפי' היה במים ששים לבטל בו האיסור אבל ודאי להגעיל בו כלים ממין אחת מהני הביטול אבל לטהר בו דבר אחר לא ומיהו יש מתירין להגעיל אפי' שאר מינים ביורה אחת מאחר שהאיסור הראשון בטל מ"מ נכון שלא להדיח קערות במים שהוגעלו בו איסור וכן הנהיג רבינו יצחק משפירא דנהי דכ"ש אינו מבשל מבלע בלע עכ"ל. וכשמשאילין יורה מן האינו יהודי אז איכא חשש שמא האינו יהודי נשתמש בו חזיר א"כ האיך מגעילין בו ואין לומר דמבטלין האיסור בריבוי [ר"ל שירבה עליו עד ששים] דהא אין מבטלין איסור לכתחלה. ואומר ר"י דנוהגין להרתיח בהן מים ג' פעמים בזא"ז ודיו וא"ת האיך מגעילין בערב פסח הרבה כלים בזא"ז והא איכא איסור אפי' יש בהן ס'. אומר ר"י דיש להרתיח כ"כ היטב (המים שביורה) שיהא מרתיח (פי' מעלה רתיחות) כל אותו זמן שמגעילין בו ולא יהא היורה נח מרתיחתו ואז יכולין להגעיל בזא"ז כי כל זמן שלא נח מרתיחתו אינו בולע. וז"ל הסמ"ג בה' חמץ סי' ע"ח אין לדקדק האיך מגעילין כלים והלא אין מבטלין איסור לכתחלה כדתנן במס' תרומות סאה תרומה שנפלה כו' וי"ל דדוקא לאכול האיסור על ידי ביטול אין מבטלין אבל גבי כלים אין עושין שום דבר מן המים שנפלט בהן האיסור. וז"ל האשר"י פרק כל שעה יורה שמגעילין בו צריך הגעלה תחלה אם היא ב"י וכל כלי שמגעילין צריך שיהא ס' במים נגדו אם הוא ב"י אבל אם אינה ב"י או אפי' אם הוא ב"י ומגעיל קודם שיגיע זמן איסור חמץ דהיינו ע"פ קודם שעה ה' א"צ ס' כנגדו ולא להגעיל היורה עכ"ל וכן דעת סה"ת סי' נ"ד ולפ"ז הא דכ' בשערים אבל להגעיל בו כלים ממין אחת מהני הביטול צ"ל דאיירי בכלי של איסור ב"י מדאצטריך ביטול. [ד"ק. ק"ל איך מגעילין בו כלים הרבה זא"ז מאחר שאין מדיחין קערות אפי' כשירות באותו מים שמולגין בהם אפילו בכלי שני וצריך לחלק בסמ"ק. מ"ק. האיך מגעילין כלים דהא אין מבטלין איסור לכתחלה. ומתרצין היי"ד לאכלו אבל הכא המים נשפכים. וע' מרדכי פגה"נ ובמיימוני פ"ט מ"א ובא"ז באיסור והיתר עכ"ל]. כלי שנאסר ע"י כ"ר שהוא בלוע מעבר לעבר לא סגי ליה בעירוי שהרי העירוי אינו מפליט אלא כדי קליפה והני קערות שהן בלועות ע"י עירוי הי' נראה כמו כן דסגי להו להגעילו בעירוי ואין הלכה כך אלא צריך להגעילו בכלי ראשון משום דלפעמים תוחבין הקערות בתוך כלי ראשון לתוך יורה רותחת מפסקי רבינו יהודה מפארי"ש. ו)0אף לצלי בעי חתיכה. [בי"ד כ' וכן גדיים וטלאים שרוצים לצלותן כאחד צריך לחתוך ורידין ע"ז קאי הגה זו] המנהג הוא לנקר וליטול כל הגידים אף האסורים משום דם ואפי' לצלייה. ובדיעבד אם לא ניטלו או לא נחתכו בצליי' או במליחה נוטלין הגידין אח"כ וקולפין מעט סביבותיהם ומשליכין אותו והשאר מותר מהרא"י ז"ל.
